חוק שיווין הזדמנויות בעבודה

 

• חל איסור על מעביד להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת גילם.
• חל איסור על מעביד להפלות אישה מחמת היותה אישה.

אישה זכאית לכך שבעת שנשקלת אפשרות העסקתה לא תובא בחשבון עובדת היותה אישה, אלא אם הדבר מתחייב כתוצאה מדרישות התפקיד.

• על מעביד חל איסור להפלות בין עובדיו מחמת נטייתם המינית.
• על מעביד חל איסור להפלות בין עובדיו על רקע נסיבות אישיות של העובד כגון: השתייכות העובד לקבוצות גזע, דת, לאום, גיל, ארץ מוצא, השקפה פוליטית או חברתית, סוג הפרופיל הצבאי, מוגבלות או נכות מסוימת, ובלבד שאינה פוגעת במהות התפקיד ובדרישותיו.
• בנוסף, כל הפליה כתוצאה מנסיבות בלתי רלבנטיות למקום העבדה ולדרישות התפקיד הספציפיות הינה אסורה ומפלה.

 

העובר על חוק זה צפוי לקנס של עשרות אלפי שקלים אף ללא הוכחת נזק.

 

חופשה שנתית (חוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 )

 

 

כל עובד זכאי לחופשה שנתית עפ"י התנאים הבאים:

 

לשבוע עבודה מלא של שישה ימים

עבוד כל אחת מארבע השנים הראשונות – 12 ימי עבודה (ללא ימי מנוחה שבועית)

עבור השנה החמישית – 14 יום.

עבור השנה השישית– 16 יום.

עבור השנה השביעית – 19 יום.

עבור השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת עבודה, עד למקסימום 26 ימי חופשה שנתית.

 

במקום עבודה בו עובדים שבוע עבודה מקוצר (5 ימים בשבוע), זכאי העובד לחופשה של שבועיים קלנדריים, קרי 10 ימי עבודה.

 

במקומות בהם חל הסכם קיבוצי הקבוע שעור ימי חופשה גבוה יותר, ינהגו עפ"י ההסכם הקיבוצי.

 

עובד במשרה חלקית יקבל את חופשתו ככל עובד רגיל, בחלק היחסי של היקף משרתו.

 

עובד שטרם מלאו לו 18 שנים זכאי ל – 18 ימי חופשה בשנה, והמעביד רשאי לכלול מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה.

 

עובד בשכר המועסק ע"י מעביד אחד או במקום עבודה אחד פחות מ – 75 ימים רצופים, בין אם בשנה אחת ובין בשנתיים רצופות של עבודה, ישלם המעביד עבורו 4% לפחות משכר העבודה של כל ימי עבודתו בפועל עבור קרן חופשה. אלא אם יש ביניהם חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה ל-75 יום ויותר.